לסביות הן לא ישות הומוגנית ממש כמו הטרוסקסואלים. שינויים פסיכולוגים אינדיבידואלים מתקיימים בנשים אלו כמו אצל כל האנשים. עדיין, כמו באוכלוסייה הכללית, אנחנו יכולים לזהות תת קבוצות ייחודיות של לסביות שיש להן אלו שהם נקודות דמיון באפיונים הפסיכולוגים שלהם.

הבוצ' והפם, באופן כללי, והסטון בוצ' והסטון פם במיוחד, כתת קבוצה של נשים שאוהבות נשים, מציגות דמיון כזה ומיוחדות: שתיהן מגדירות עצמן ואת האפיונים הבסיסיים של מושא התשוקה שלהן ליחסי אהבה במושגים של נשיות וגבריות ולעתים במושגים של גבר אישה.

מתוך תהליך החקירה שלי את משמעות הבחירה שלי באישה, עבור התפתחותי הנפשית, כאישה נשית שנמשכת באופן מובהק לגבריות ובוחרת בכל זאת באישה, הגעתי לסטונס. גם אם לא הזדהיתי עם חלקים מהזהות שלהן, ממה שמגדיר אותן, נחשפתי למציאות לסבית שערערה תפיסות קודמות שלי על מיניות והתאהבות כולל על הבסיס התיאורטי היונגיאני ממנו אני באה, והרחיבה אותן אל מחוץ למרחב הבינארי של גבר ואישה, מעבר לגבולות הגוף הפיזי, כל מה שאובייקטיבי. ממשי. בתחושה שלי נגיעה בקשר שלהן, שאני מציעה, הצצה, פותחת אפשרויות חדשות של הגדרה של העצמי, של האחר ושל יחסים שרלוונטיות לא רק באהבה חד מינית, אלא גם עבור יחסים הטרוסקסואלים וודאי עבורנו כמטפלים שפוגשים מטופלים שמשתפים אותנו בחוויות של בלבול מגדרי.

"אבא, אמא, יש משהו שאני רוצה לספר לכם"- כך התחיל התהליך שלנו סביב היציאה של בננו מהארון.

זה לא היה פשוט, בעיקר בגלל הנורמות החברתיות שעדיין שכיחות כאן ועכשיו.

נקודת המפנה התרחשה אצלי בעקבות מפגש מקרי עם זוג נשים לסביות בפורטלנד שבאורגון ארה"ב, בו חוויתי שחרור ושמחה גדולים לנוכח האהבה ששרתה ביניהן.

בהרצאתי אספר את הסיפור האישי שלי, וסיפורים אישיים של חברי וחברותי לנושא.

אציג קטעים מסרט דוקומנטרי על תגובות הורים סביב היציאה של הבן או הבת מהארון.

אתייחס לאופן שבו נעשה טיפול במקרים בהם היציאה מהארון היתה טראומטית במיוחד.

אדבר גם על האופן בו הפוסט-מודרניזם והפוסט-יונגיאניזם מציעים תקווה חדשה לעולם שבו האמת היא רבת פנים, ולא בינארית. במקום בו היתה חשיבה בשחור-לבן יש יותר ויותר גיוון וחופש.

הרצאתי תעסוק בתגובותיהם של הומואים ישראלים למגפת האיידס ובהשפעותיה של המגפה על הקהילה הגאה בישראל בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. אבקש להציג את השפעת האיידס על הקהילה הגאה בישראל, בשני העשורים הראשונים להופעת המחלה מבחינה רפואית, חברתית, פוליטית ותקשורתית ועל החרדה הקולקטיבית שנוצרה סביב המחלה והאופן שזו השפיעה על התקשרויותיהם, יחסיהם הבינאישיים וצורות המאבק במגפה בהן נקטו פעילים שונים מתוך הקהילה. בהרצאה אבקש להציג את השיח הרפואי על איידס והומוסקסואליות בישראל, התמודדותה של מערכת הרפואה הציבורית עם השלכותיה הבריאותיות של המחלה ותגובתה של הקהילה הגאה הן כלפי חוץ (הממסד הרפואי והפוליטי) והן כלפי פנים (השיח הפנים-קהילתי). מבחינה תיאורטית אשאל האם היה לאיידס השפעה על התגבשותה של הקהילה הגאה בישראל ועל זכויותיהם של הומואים בישראל בעיקר בשנות התשעים של המאה העשרים, ואם כן – כיצד בא הדבר לידי ביטוי?